הרבה אהבה והתנדבות: חיות למען קשישים 

(המאמר פורסם לראשונה בעיתון רובע בני-דן - גיליון 5 - יוני 94 עמוד 8-10 מדור רווחה ובריאות)

הם עושים זאת ללא שום תמורה * לאורה, יצחק , עדינה וצדוק, כשהם מלווים באפרוחים, בארנבות, בחתולים ובכלבים, מגיעים למועדוני קשישים ומחלקות סיעודיות * הניסיון הראשון מסוגו בארץ, לשלב גידול בעלי חיים עם הטיפול בקשישים המאושפזים במחלקת תשושי נפש במרכז הסעודי "משען" וב"חברת מעונות הורים" ברמת-חן היה תוצאה ברוכה מתוך מפגשים רבים שעשו המתנדבים כחלק ממבצע ארצי לעודד אימוץ בעלי חיים. מראיינת: יפה בן-מנחם.

מנחם דושק (82) עמד בחדר ונעץ מבט אוהב בארנב טובלי. מנחם מ"חברת מעונות הורים" ברמת חן, עשה לו מנהג קבוע. מידי יום ביומו מבקר הוא את החיות בחדרן. "אני נהנה ללטף אותו. הוא חבר שלי", לחש. בחדר זה, שבקצה המחלקה חיים בכלוביהם: שלושה אוגרים, ארבעה חזירי-ים שתי זוגות ארנבונים וזוג צבים.
מחלקת תשושי נפש מצטיירת כמקום עזוב ומדכא, עם ריח חריף של זקנה בחלל האויר. לכן מפתיע ונוגע ללב, לגלות במקום שכזה "פינת חי", או לראות אצבעות קשישות, מחוספסות ורוטטות, המלטפות את פרוותו של גור ארנבונים.
"התרופה הטובה ביותר לקשיש הוא בעל חיים", טוען ד"ר צדוק כראוז, יוזם ומיישם פרוייקט "בעלי-חיים למען הקשישים" בכלל ואת רעיון גידול חיות מחמד בין כותלי המחלקה בפרט. "בעל-חיים מפצה את הישיש על בדידותו, ומציע לו תעסוקה, חום, נצרכות ואהבה חסרת פניות". "זו לא המצאה שלי. כחובב חיות מושבע, נחשפתי לרעיון בתקופת לימודי המחקר שלי בארצות הברית. בבתי-האבות שם מקובל לאמץ אגודת צער בעלי-חיים כלשהי, כשהקשישים מטפלים בחיות החמד לפי בחירתם. נוכחתי לדעת ששני הצדדים מפיקים מכך תועלת רבה. לימים, ייבאתי את הרעיון ארצה".
לפי אלו קריטריונים נבחרו החיות המאכלסות את המחלקה? כראוז: "בחרתי בחיות הנוחות להתיידד, שאינן תוקפניות, אלא מרגיעות ונעימות למגע יד. כאלה שקל להאכילן ולשמור על ניקיונן. תכונה נוספת שלהן היא, שאין נקשרים אליהן מידי. הדבר החשוב, מאחר שתנאי האשפוז ומצב המאושפז במחלקה לא מאפשרים שייתן את כולו לחיה, כך שהוא גם עם החיה וגם בנפרד ממנה ואין העדר רציפות הקשר מזיקה לחיה ולהפך.
האם יש מחקרים המצביעים על שיפור בבריאותו של הקשיש המגדל בעל-חיים?
"נעשו מאות רבות של מחקרים, שעקבו אחרי הקשר בין בעלי-חיים לבין החולים. מצאו, לדוגמא, ששיעור התמותה של חולים ששכבו בטיפול נמרץ לאחר התקף לב בחברת בעלי-חיים, היה נמוך בצורה משמעותית מאשר בקרב חולים אחרים. רק כ-7% מהחולים שהחזיקו בחיות המחמד נפטרו כעבור שנה לעומת כ-35% מהחולים שלא החזיקו בחית המחמד. מחקרים אחרים הצביעו על ירידה ואיזון בערכי לחץ הדם, ברמת המתח והכולסטרול בדם והאטת קצב פעימות הלב אצל החולים, שטופלו בבעלי-חיים, או ששהו במחיצתם. לא פלא הדבר שחברות ביטוח רבות בארצות הברית מפחיתות את הפרמיה לביטוח חיים לאלה שחיים בחברת בעלי-חיים לעומת הקשישים החיים בגפם בלבד. מסקנתם: שתוחלת החיים של הקשיש המחזיק בחיית מחמד גבוהה מזו של קשיש שאינו מחזיק בחיה."
"ממצא מרתק במיוחד הצביע על כך שטיפול בבעלי-חיים, לטופם הזנתם וכו', להם השפעה פסיכולוגית מרפאה על הקשיש. ליטוף בעל-חיים נוטה לעורר שחרור אנדרופינים, חומרים דמויי אופיום, הנמצאים במוח, הגורמים לקשיש לחוש פחות חרדה, מרגיע את התפרצויותיו
ומשכך כאביו באופן טבעי. ממצא אחר הוכיח שחברת כלב פעילה, מסייע לחולים להחלים. קשישה אחת ספרה לי כשהיה לה כלב וחשה התקררות בעורפה, כרכה את כלבה סביב מקום ההתקררות למשך לילה, ובדרך זו החלימה. כלב זקוק בקביעות לתרגול, הוא מסייע בשמירת כושרו של אדוניו. לכן, בעל-חיים הגורר את הקשיש לצאת מהבית, להליכה באויר הצח, לטייל ולפעילות שורף את ההורמון נוראדרנלין, המסכן את הלב ועלול להזיק למערכת החיסון של הגוף." "הקשיש מחייך במגעו עם בעל-החיים. מחקרים מצאו שחיוך מעניק לקשיש הקלה מידית מהלחצים היום יומיים ומהווה שסתום ביטחון שיעלים ממנו מתחים, שאחרת עלולים להצטבר ולהרוס את בריאותו." "הפסיכולוג קרל יונג חקר ומצא שבעל חיים עוזרים לתרפיה ושקום נפשי אצל מטופלים חולי אלצהיימר וקשישים גריאטרים. מחקרים דומים הוכיחו שתרפיה בעזרת חיות עוזרים במצבי דיכאון, נטיה להתאבדות, בעיות עקרות, בעיות נאורולוגיות ועד לחולים סופניים אלכוהליסטיים, אוטיסטיים ועוד."
"המסקנה האחת מכל המחקרים הנ"ל היא: מי שחש שעמום,עצבות,כעס,מתח ודאגה, יגדל כלב או כל בעל-חי המתאים למגורי אדם. אדם לא יכול להיות שלם באמת, אם לא יגדל כלב או "יגודל על ידיו" לפחות פעם אחת בחייו.
הכלב מסתבר, הוא לא רק הידיד הטוב ביותר של הקשיש אלא גם מרפאו היעיל ביותר".
כיצד אתה מסביר את עוצמת הקשר הזה? מה יש בבעל-החיים שקוסם כל כך לקשיש?
"חושינו מתקהים עם הגיל. הראייה והשמיעה נחלשות וכך גם היכולת הקוגניטיבית. יכולת המגע, לעומת זאת, אינה נפגעת. כך ניתן להתקשר עם בעל-חיים שעיר ורך, ולשאוב ממנו כוח ועידוד. הוא אינו דוחה את הקשיש, או לועג לאובדן כושרו, אלא להיפך, נענה לו ברצון ומקבל אותו כמות שהוא".
"כלבים, למשל, הם בעלי-חיים חברתיים, ונהנים מחברת בני-אדם. כלבים זקוקים לחברה כדי להיות מאושרים. קשישים שלרשותם הרבה זמן פנוי הם יכולים לנצל תכונה חברתית זו. הם בני לוויה המקנים לכלב תחושת יציבות, ולעתים קרובות הם מצליחים לקשור עמו קשרים ידידותיים מיוחדים. כלב הוא המעריץ הגדול ביותר של הקשיש-נאמנותו אינו מותנת בדבר. אם יכבד הקשיש את כלבו, הוא הכלב, יכבד אותו. הכלב מספק בידור לקשיש".
איזה סוג של בעלי חיים הייתה ממליץ לקשיש לגדל, כשהוא שב לביתו- "אף פעם לא מאוחר להתחיל ולגדל בעלי-חיים, דבר שעליו אני ממליץ בכל פה, וגם לאלה שבעבר לא היו חובבי חיות. הרווח שמפיקים מקשר כזה הוא עצום. בבחירת בעלי-חיים יש להתחשב במגבלות בריאותיות שונות ותקציביות. בראש וראשונה לעולם אין לקחת הביתה גור או כלב בוגר מתוך דחף רגעי, אפילו דחף זה מבוסס על אהדה לכלב תועה הזקוק לבית או מתוך רצון להיות הבעלים של חיית שעשועים מושכת וידידותית. יש לעמוד בפני האמת; כל הכלבים, אפילו האהובים והחמודים, הם יהפכו למטרד ועומס אם בעליו לא מתאים לאמצו. דבר זה נובע מתלות הכלב בבעליו בכל תקופת חייו. למשל, קשיש שנאלץ לשכב במיטה, אינו יכול לגדל כלב. כלב זקוק בקביעות לתרגול מחוץ לכותלי הבית, באויר הצח בחיק הטבע. קשיש שנאלץ להיות בטיפולים של שעות רבות מחוץ לכותלי ביתו אינו יכול לגדל כלב. אין להשאיר לבד לא גור ולא כלב בוגר, יותר מארבע שעות ביום. לקשיש שעמידתו אינה יציבה, לא מומלץ לגדל חתול, הנוטה להתחכך ברגליים. לקשיש שחי על קצבה דלה, לא מומלץ לגדל כלב שייטול מעמסה על ההכנסה שלו: ההוצאות הישירות כוללות מזון, ביטוח בעלי חיים (אם בישראל זה קיים?), הוצאות לווטרינר, שרשרות, חגורות צוואר, שכר טרחה לפנסיון לכלבים בעת חופשה, או מחלת הבעלים או נסיעות בענייני רפואה,ציוד טיפוח ותספורת מקצועית וכמובן אגרת רשיון לכלב. לאלה מומלץ לגדל, דגים,אוגרים,ארנבות, צבים או ציפורים. ואפילו חמוס Mustela Putorius Furos ( הנמיה המבוייתת.)
(פורסם לראשונה בעיתון רובע בני-דן - גיליון 5 יוני 94 עמוד 8-10 מדור רווחה ובריאות)